"אנחנו שנינו מאותו הכפר"

כבר הרבה זמן אני חושבת איך לספר את הסיפור על הציור הזה. 

המון פעמים אני מציירת וזה יוצא לי מהלב בלי שאני מתכננת מה יצא או איך יקראו לציור, 

לפעמים הציור כל כך רוצה להיות עם שם אבל השם מגיע אחרי שהוא פוגש את האנשים שהציור שייך לבית שלהם. כך קרה לי עם הציור, "אנחנו שנינו מאותו הכפר". 

השיר זיכרון נכתבה ב -1966 ע"י נעמי שמר.  

השיר מספר על חברותם והתבגרותם של שני ידידים, שאחד מהם נופל בקרב. 

זאב "זאבל'ה" עמית (סלוצקי) ויוסף "יוסל'ה" רגב (גרבר) 

ההשראה לכתיבת השיר הייתה סיפור חברותם יוצא הדופן של זאב "זאבל'ה" עמית (סלוצקי) ויוסף "יוסל'ה" רגב (גרבר).

השניים, בני נהלל הם היו חברים קרובים וניהלו מסלול חיים דומה שכלל, בצד עבודה חקלאית במשק, שירות בבריגדה, שירות בחטיבה 8 בקרבות מלחמת העצמאות ב"גדוד הפשיטה" שירות ביחידה 101 ובצנחנים לאחר קום המדינה, שירות ב"מוסד" משנות החמישים ועד לשנות השבעים. 

ב-1964 נפגשה נעמי שמר בפריז עם צמד החברים . 

באחד המפגשים עימה סיפרו לה זאבל'ה ויוסל'ה על אחד הקרבות בהם השתתפו בדרך לנגב במלחמת השחרור. 

באחד הקרבות המרים ("הקרב שלא נגמר") ליד מצודת יואב, נפל בן מושבם (הרמוז בשיר בשם "הכפר") יוסף בנטוב (בנטוביץ'). 

אף על פי שהפקודה באותם הימים הייתה לקבור את הנופלים קבורת שדה מאולתרת, ביקשו זאבל'ה ויוסל'ה ממפקדם משה דיין לנסוע ולקבור את יוסף בנהלל. 

דיין אישר להם לצאת, וכך נסעו שני החברים בג'יפ עם גופת חברם חזרה לכפר וקברו אותו באדמתו. 

במלחמת יום הכיפורים התנדב זאבל'ה להצטרף למפקדת אוגדה 143 בפיקוד חברו, אריאל שרון ובקרבות בסיני ב-17 באוקטובר 1973 נהרג בהפגזה מצרית. 

הבית האחרון בשיר קיבל משמעות נוספת. 

השיר נחשב עד היום לאחד משירי יום הזיכרון המוכרים ביותר בישראל, את השיר כתבה שמר לזכר לוחמי תש"ח. 

בתקופת התערוכה שלי במקום העגול שפתח בי משהו בלב שלא חשבתי שאפשר לפתוח בימים החשוכים של המדינה שלנו - כשיש עדיין חטופים בעזה.

ב"בית העם ההיסטורי המשוחזר בנהלל" פגשתי המון אנשים טובים שהגיעו בבוקר 

ושאלו: "של מי את?" 

זכיתי לפגוש כל בוקר לקפה את - שיה, לימור ויונתן רגב. 

שיה המתוקה נכדה של לימור ויונתן, יונתן הבן של "יוסל'ה" רגב מהשיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר". 

כשישבנו בבקרים הם סיפרו לי סיפורים על העיגול הגדול ועל האנשים העצומים האלו שהקימו כפר והיו בטוחים שהוא מרכז העולם ומשם הכל מתחיל בארץ אהבתנו, 

הם גם סיפרו על השיר המרגש, ואני הקטנה התאהבתי יותר במקום הזה שמרגיש כמו מנהרת הזמן לימים אחרים. 

כשהסתיימה התערוכה זכיתי שלימור ויונתן ירכשו ממני את אחד הציורים שאני הכי אוהבת והוא קיבל משמעות חדשה וגם הפך ישר לציור עם שם: "אנחנו שנינו מאותו הכפר". 

בתקופת התערוכה קיבלתי מתנה נדירה, 

סיפורים היסטוריה עוד בית - חברים מהכפר נהלל, שקיבלו אותי בחיבוק ואהבה ללא תנאים, בלי יחוס ולא משנה 

"של מי אני". 

תודה,

רחלי, שי, דינק'ה פלד, לימור, יונתן, שיה, אילנה, שלומית ועוד – זכיתי.