יצאתי מעצמי

המון זמן אני מרגישה שבלול,

אתמול הצלחתי לצאת מהקונכיה ולגלות שאחרי שאני יוצאת זה עושה לי טוב.

הצלחתי למצוא בתוכי תכונות טובות,

לנסוע בשקט באוטו עם חלון פתוח להרגיש את הרוח ולהאמין שיהיה בסדר.

ממש לתת לתקווה להיכנס לי ללב.

וכשהתקווה נכנסת למקום הכי שמור ומוגן בגוף שלי,

היא מטיילת שם, בין החדרים ומטהרת אותם לאמונה.

ואז אני חושבת על המון המון צבעים שצובעים את היום שלי,

והם כמו קשת גדולה של חיים ואמונה.

אני מצליחה לשמוע ציוץ ציפורים

ורואה ציפורים נודדות

ים כחול

סירה עם מפרש לבן 

ואופק.

ולכל מקום שאני מסתכלת - אני רואה שדות ויופי.

ואיך ביום אחד פתאום החיטה הירוקה הופכת לצהובה של וואן גוך אהוב ליבי,

זה כל כך יפה בעיני.

שבוע חדש ואני מחכה לימים טובים.