מישהו חייב להחזיק את הצבע בעולם הזה
פעם דפנה אמרה לי שציניות ואנשים צינים זו תכונה של חלשים.
עם השנים אני מתחילה להבין את מה שהיא אמרה, יש ציניות כזו של הופעה ואז זה גם סוג של בידור ויש ציניות כזו שהיא מגעילה ואם מעירים לי עכשיו בציניות על דברים שמעיקים עלי זה אפילו פוגע.
אני מרגישה שאין לי כוחות ואנרגיות לציניות בימים אלו,
מאז שהתחילה המלחמה האחרונה שתכלס' היא לא נגמרת ועוד יש מלא חיילים בלבנון ובכלל, בכל גבול אפשרי,
והלבנון הזו שהכניסו חיילים אליה והיו טילים והפסיקו והיו והפסיקו וחלק מלבנון ואיראן ואז החות'ים, ואיתי היה בלבנון חודשיים, איבדתי את הציניות וההכלה לצחוקים על דברים שהם חשובים.
אני כל כך כועסת ועצובה על המצב שהגענו אליו שהכל מתערבב לי ביחד, כל דבר אצלי מרגיש חסר טעם מצד אחד ומצד שני אני כמו מוקש ממולכד עם כמות כזו של חומר נפץ שאני מסוגלת להתפוצץ על כל המזרח התיכון .
אני אפילו לא מסוגלת להניח את האצבע על משהו אחד שמעצבן פה, הכל מעצבן.
כל דבר שקרה יקרה קורה לנו – מעצבן.
לפני שבועיים איתי עלה על מטוס לטיול באירופה, אני רק מתקרבת לשדה התעופה עם איזה ילד או ילדה שלי שרוצה לעלות על מטוס ולהמריא מפה אני מרגישה שאני כבר מרחפת באוויר ונכנס לי סוג של שקט ללב, העיקר שלא יהיו בארץ. שיטיילו, יראו אנשים עולם שיהיו מאושרים שישמחו יאכלו טוב. שלא בטעות יקפיצו אותם למילואים, שלא יסתובבו בארץ המשוגעת הזו ויבינו כמה הזיה פה.
אני מתפללת שהם אולי עוקבים אחרי חברים באינסטוש ורואים מסיבות, אבל לא יודעים כמה הממשלה פה מטורללת ומה קורה בצבא הזה שמספר לעצמו סיפורים שהוא למד משהו, ולא איומים מאילת שעוד דקה נחטפת ע"י החות'ים. אני אכתוב בשביל הפרוטוקול שהילה כבר אמרה באוקטובר 2023, שעוד מעט יחטפו את אילת ושם מאוד מסוכן... חשוב לי לתת להילה את הקרדיט כי היא בלי מודיעין, בלי האזנות, בלי לווינים, בלי מקורות, בלי בלי בלי – אאאהה גם בלי משכורת ופנסיה צבאית, היא כבר זיהתה את הפוטנציאל של הארוע.
ובתוך כל הכאוס הזה – הצלחתי לחזור לצייר. אני לא יודעת אם מישהו מבין מה זה בשבילי "לחזור לצייר", לשבת עם עצמי, להיכנס לתוכי, לא לענות לטלפונים, לא לחשוב על כלום ופשוט לצייר.
זה קשה ברמות של מדיטציה למי שעושה. ועדיין אני לא ממש מצליחה עד הסוף כי כל הזמן טלפונים והסחות ותמיד יש משהו חשוב ממש.
לא מצליחה להתנתק לגמרי.
כל פעם כשרגע הצלחתי לגעת עם כתם וצבע בעולם הרגשתי התעלות כזו.
לפני כמה ימים אמרתי לעופרוש שמישהו חייב להחזיק את הצבע בעולם הזה - שיש לי תפקיד.
ציירתי – אולי בסוף אני אהיה בסדר.
