הייתה לי קופסאת צבעים
בתוך הימים האלו של חודש אוקטובר שמטלטלים אותנו מכל כיוון אפשרי,
אזכרות זכרונות מחשבות דאגות.
מצאתי את עצמי עוברת על קופסאות הצבעים שלי - מחפשת מה לתת לנויה שלי - שוב פגשתי את העפרונות של דרור בן דב האיש הכי מוכשר שהיה בארץ אהבתנו.
דרור בן דב - צייר, מעצב, בוגר בצלאל, מרצה בחסד עליון.
בעל של נאורה ההיסטוריונית שלא מפספסת כלום.
אבא של גיא בן דב שנהרג בהיתקלות מחבלים בראש הנקרה לפני 40 שנה.
אבא של הילוש חברה שלי לחיים מתקופת הלימודים וחברה של שי מהצבא...
אבא של מושיק שלנו.
סבא של גיא, יפתח ואבישג-שוגה.
כמה התרגשתי השבוע לתת את העפרונות של דרור שמלווה אותי - לנויוש שלי שמתחילה ללמוד עיצוב תעשייתי.
החזקתי את העפרונות האלו והרגשתי דרור.
פתאום היה בי חופש ואור לתקווה יצא מבין העפרונות הצבעוניים.
בקופסא אין הרבה עפרונות ואין הרבה צבעים - אבל אולי דווקא מהפשטות הזו והמעט - דרור הצליח לצייר עולם ומלואו.
עם שכבות וערבובים ובלי פחד מחיבורים.
תודה דרור על העגורים.
על הציורים שנתת לי.
על המילים שלך שהולכות איתי,
על תקופת הלימודים שלי ושל הילוש שהיית שם עם עיניים טובות ורואות .
על הפירגון והאמונה בי.
על הנוכחות שלך שהיא פיוט שמלווה את חיי.
אוהבת
ומתגעגעת לעולמים.
